📰 משפחת רוטמן, צור יצחק

קשר משפחתי: אביבה (38) וראובן (39) רוטמן, מהיישוב הקהילתי צור יצחק (ליד כוכב יאיר), הם הורים לשתי בנות: יעל (8) וליהי (4.5). אביבה היא רכזת סטודנטים לתואר שני במינהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה, ובעצמה סטודנטית לתואר שני בחינוך. היא גדלה ברעננה לזוג הורים "שמעולם לא היו במינוס". ראובן הוא מושבניק ממושב משמרת, שכל חייו עסק בגידול פירות הדר ובאחרונה עבר לתחום של מערכות השקיה ממוחשבות. מאז ועד היום: אביבה: "היכרנו באתר היכרויות באינטרנט לפני עשר שנים, ובתוך שלושה חודשים עברנו לגור ביחד. עשרה חודשים אחרי שנפגשנו הוא הציע לי נישואים, ותוך שנה מיום ההיכרות היינו תחת חופה וגם בהריון ראשון לא מתוכנן, שהתקבל בהפתעה ובשמחה גדולה". אנחנו פה כי: "שנים שאנחנו לא יוצאים מהמינוס ונעזרים בהורים מדי פעם, ואני חושבת שהגיע הזמן. אנחנו מתקרבים לגיל 40. ראובן חושב שאני בזבזנית ושיש עוד מקום לצמצום בהוצאות. אני לא מצליחה להבין במה אנחנו יכולים לקצץ. ברור לי שאנחנו לא מתנהלים נכון, כי אנחנו לא מצליחים להרים את עצמנו כלכלית כבר שנים. אני לא תופסת איך אנשים מצליחים לצאת מהמינוס בלי להגדיל הכנסות וגם לשמור על מה שיש. כל פעם אנחנו מגדילים את ההלוואה שלקחנו כדי לכסות את המינוס, וזה גלגל שלא נגמר". איפה הכסף: "אנחנו גרים בדירת 4 חדרים, ויש לנו משכנתה ל־25 שנה. לאחרונה נאלצנו להגדיל הלוואה של 30 אלף שקל שלקחנו בעבר ל־55 אלף שקל, כי המינוס הגיע ל־20 אלף. הצהרונים של הילדות עולים לנו 2,200 שקל בחודש, הארנונה מאוד יקרה: 1,400 שקל לחודשיים, חשמל 800 שקל לחודשיים, ראובן ואני לא מוותרים על אימון טי־אר־אקס שעולה לנו 500 שקל בחודש, הילדות הולכות לחוג אחד כל אחת, ושנינו מעשנים למרבה הצער - עוד הוצאה כבדה. עכשיו רכשתי ספר לגמילה מעישון, ואת ראובן אולי אצליח לשכנע ללכת לסדנת גמילה של הכללית". פיתויים: אביבה: "כבר נגמלתי משימוש בכרטיס לייף של סופר־פארם. הייתי עושה המון קניות של חיתולים וקוסמטיקה וטואלטיקה כשהבנות היו קטנות יותר. עברנו לקנות במרוכז באתר של רמי לוי באינטרנט. אבל ברור שפה ושם אני מתפתה לעשות קניות, באתר עלי אקספרס למשל, וכמובן בגדים, נעליים ואקססוריז, ולפנק את הבנות בכל מיני פיצ'יפקס. ואי־אפשר בלי מספרה, וטיפוח גבות וציפורניים. לפני כמה חודשים הפקדתי את כרטיס האשראי שלי אצל ראובן, בניסיון להיגמל מגיהוץ אימפולסיבי, ואיכשהו אנחנו עדיין מגיעים מהר מאוד למינוס של 20 אלף שקל. מתסכל. ובסך הכל אנחנו חיים בצניעות ולא בפזרנות. לא קונים מותגים ולא היינו יוצאים השנה לחופשה בחו"ל עם הבנות אלמלא חמותי הזמינה אותנו". צריך לשנות: אביבה: "ראשית, אני רוצה להחזיר את כרטיס האשראי לארנק, אבל להיות בשליטה לגביו. מאז שאני חיה רק על מזומנים, זה טרטור לנסוע כל הזמן לכספומט בכוכב יאיר, כדי לשלם עמלה של 1.60 שקל ולא של 5 שקלים במכשירים האוטומטיים. אנחנו חייבים לצאת מהמינוס לתמיד. פשוט ללמוד את הנוסחה איך עושים את זה ונשארים שמחים בחלקנו. והלוואי שנצליח קצת לנשום, ליהנות מהחיים ולגמור את החודש בלי כל הטרדות של אין כסף ומה יהיה עם הכסף. עד כה למעשה התנערתי מאחריות כלכלית כלשהי והפלתי את המושכות על ראובן, אבל הוא לא מי שמייצר את ההוצאות הכבדות בבית". מה הלאה: אביבה: "אנחנו צריכים לעשות שינוי כלכלי, ובמקרה שלי אולי גם שינוי תעסוקתי. נשארה לי עוד שנה לסיים את התואר. אצטרך להחליט האם לנסות ולהתקדם במקום עבודתי כדי להגדיל הכנסה, או לצאת לדרך חדשה, להתקדם מקצועית ולהרוויח משמעותית יותר עם תואר שני ביד. הבעיה אצלנו היא פחות בהוצאות השוטפות ויותר בזה שאנחנו חייבים להגדיל הכנסות. אני חולמת על נסיעה לסוף שבוע בחו"ל עם הילדות פעם בשנה, שתהיה אפשרות לשלוח את הבנות לעוד חוג, והמושבניק שלי חולם לעבור לבית צמוד קרקע, או לפחות דירת גן. בנוסף, היינו שמחים להתחיל לשים כסף בצד לילדות. ואם אלמד להתמצא באפליקציה של הבנק ולדעת להתנהל כלכלית בעצמי, זה יהיה נפלא". פורסם לראשונה 14.07.16, 15:14